<h1>סמ"ג לאוין סימן שס"ד</h1>
<h2>דף פז.</h2>
השיב רבינו יצחק ב"ר שמואל בתשובה אחת על עניין שאומר שם בפרק הנחנקין בתפילין דאיכא תורה ויורוך (עי' פ"ח ב' רש"י ד"ה ואליבא ותד"ה אי) דמשמע ליה תורה ויורוך תורה שלמה של מצוה כגון ד' טוטפות של תפילין דהיינו תורה שלמה ומצוה כהלכתה שלא יוסיף עליה דבר הפוסל אלא כמו שיורוך חכמים תעשנה, ואם מתחילת עשיית המצוה עושה בה יתור ותוספת לא היה כאן תורה מעולם, אבל אם [עשה] המצוה בהכשרה והוא מוסיף עליה דבר הפוסלה כגון שמוסיף על ארבע טוטפות של תפילין טוטפת חמישית הרי שהיתה כאן מצוה בהכשרה והוא מקלקלה על ידי שאינו משמרה כמו שהורו לו חכמים עד כאן לשונו.
<h2>דף פח:</h2>
שלא להוסיף על התורה שנאמר (דברים י"ג א') את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוס(י)ף עליו, כלומר אל תוסיף על התורה שבכתב ולא על תורה שבעל פה, ולומר שזה התוספת מן התורה כגון שאומר על ד' בתים של תפילין שיש לעשותם מן התורה שבעל פה חמשה, אבל יש רשות לבית דין לאסור דבר המותר, שהרי כדי לעשות סייג לתורה אסרוהו ולא שיהא איסורו מן התורה (עי' ממרים פ"ב הל' ט'). תניא בספרי (ראה פיסקא ל') מניין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית תלמוד לומר לא תוסיף עליו, ומניין שאין פוחתין מהן תלמוד לא תגרע ממנו, מניין שאם פתח לברך ברכת כהנים לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' א-להי אבותיכם יוסף עליכם וגו' (דברים א' י"א) תלמוד לומר דבר אפילו דבר לא תוסף עליו, אותה ברייתא דספרי כמאן דאמר לולב צריך אגד (סוכה ל"ג א') אבל אנו סוברין כרבנן שאומרים לולב אין צריך אגד לפיכך אין לחוש בתוספת כדמפרש בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ח ב' ובתד"ה אי) דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ויש מפרש (סוכה ל"א ב' תד"ה הואיל) שמה שאומר באותו פרק והאיכא לולב וציצית שיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ודוחה שאין דבר זה בהם לעניין זקן ממרא דווקא הוא, ובמצות זקן ממרא (ל"ת רי"ז) הבאתי דבר זה.
